מדריכים פרלינסרים שסיפקו שירותי הדרכה ללקוחות המשרד, ניסו לשפר את תנאי ההתקשרות עימם (שהיו גם כך טובים מתנאי השוק) תוך ניצול התחרות העזה בשוק והעובדה שנתנו שירותים גם למתחרי הלקוחות. משדרישותיהם לא נענו ומערכת היחסים בין הצדדים הסתיימה, הגישו תביעות מכפישות להכיר בהם כעובדים של לקוחות המשרד ותבעו סך של מעל 1.5 מליוני ש"ח (!!!) וכמו כן לצווי מניעה לאיסור על שימוש בחומרי פרסום והדרכה בהם שותפו כמציגים. ביה"ד לעבודה קבע שהוא מעדיף את גירסת לקוחות המשרד (כפי שנשטחה כראוי ובהרחבה ע"י מצהירים רבים ומסמכים רבים), ודחה את גירסת התובעים שעשתה עליו רושם בלתי אמין במרבית ההיבטים הרלוונטים להכרעה  (ולאחר הליכי גילוי וחקירות נגדיות צולבות). התביעות נדחו במלואן.