"מטען היסטורי" של בן זוג אחד לא ישפיע על הטבות המס של בן הזוג השני אם חתמו על הסכם יחסי ממון (דצמבר

אחד מבני זוג מכר כשנה לפני נישואיו את דירת המגורים שהייתה בבעלותו וזכה לפטור ממס שבח. כשנה לאחר הנישואין (דהיינו, בטרם חלפו ארבע שנים ממועד המכירה הראשונה) מבקש בן הזוג השני למכור דירת מגורים שנרכשה על ידו לפני הנישואין. האם הוא אינו זכאי לפטור ממס שבח?

אחד מבני זוג מכר דירת מגורים שהייתה בבעלותו בפטור ממס שבח כשנה לפני הנישואין. בסמוך לאחר הנישואין רכשו שני בני הזוג דירה משותפת. בחלוף כשנתיים נוספות (דהיינו, בטרם חלפו ארבע שנים ממועד המכירה הראשונה) מכרו את הדירה המשותפת. האם שניהם אינם זכאים לפטור ממס שבח?

לעניין הפטור ממס שבח למכירת דירת מגורים ולעניין מס הרכישה ברכישת מגורים, קובע סע' 49ב לחוק מיסוי מקרקעין חזקה (פיקציה), לפיה ייראו מוכר ובן זוגו, למעט בן זוג הגר דרך קבע בנפרד, וילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים, למעט ילדים נשואים, כמוכר אחד. מטרת הפיקציה הייתה למנוע תכנוני מס בלתי לגיטימיים בדרך של רישום דירות ע"ש בני משפחה שונים על מנת לזכות בפטורים ממס שבח בעת מכירתן. מנגד, לאפשר לתא המשפחתי לפעול כמכלול להגשמת רצונותיו וצרכיו.

פירוש דווקני של החזקה שבסע' 49ב לחוק תביא לשלילת הפטור ממס שבח בשתי הדוגמאות בהן פתחנו.

הפסיקה, הספרות ואף רשות המסים כבר הכירו במציאות החברתית הדינמית, שבה שכיחים נישואין שניים וגם נישואין בגיל מאוחר, לאחר שכבר נצבר רכוש. במציאות כזו ישנם תאים משפחתיים "מורכבים" בהם לבני זוג "מטען היסטורי" של דירות מגורים, ויש להתאים לכך את פרשנות דיני המס.

בפס"ד חדש מלפני כשבועיים, החליט ביהמ"ש העליון להבהיר את הדין בשאלת יישומה של הפיקציה על נסיבות מורכבות.

ביהמ"ש העליון אימץ את הקביעה, שהחזקה שבס' 49ב ניתנת לסתירה, כך שהמטען ההיסטורי של בן זוג אחד בגין מכירות או רכישות שביצע, לפני שנוצר התא המשפחתי החדש, לא ייוחס לבן הזוג האחר, ולא ישליך על זכאותו לפטור/הקלה של בן הזוג האחר בגין פעולה של מכירה או רכישה שביצע לאחר שנוצר התא המשפחתי.

ביהמ"ש נחלק בדעותיו בשאלה כיצד יש לסתור את החזקה, והאם יש להתחשב בקיומו של הסכם יחסי ממון תקף.

דעת הרוב הייתה, שכשמדובר בבני זוג נשואים יהא עליהם להציג הסכם יחסי ממון תקף (גם אם נכרת לאחר יצירת התא המשפחתי), השומר על ההפרדה הרכושית של המטען ההיסטורי, וכן יהא עליהם להוכיח שהם קיימו את ההסכם, קרי, ההפרדה הרכושית נשמרה בפועל. הרוב סבר שבכך אף נשמרת הרמוניה חקיקתית בין דיני המשפחה והקניין לבין דיני המיסים.

דעת המיעוט סברה, שאין חובה להציג הסכם יחסי ממון תקף, ודי להוכיח שבין בני הזוג הנשואים התקיימה הפרדה רכושית בפועל. המיעוט סבר, שעמדת הרוב אמנם נותנת תוקף מסויים להסכם יחסי ממון, אבל בהיבטים משמעותיים דווקא אינה עולה בקנה אחד עם ההסדר שבדיני משפחה.

בדיני המשפחה, שאלת מימושו של הסכם יחסי ממון ככלל אינה תנאי לתוקפו. זאת ועוד, בהעדר הסכם יחסי ממון, חל הסדר ממוני שונה בהתאם למועד הנישואין. ביחס לבני זוג "ותיקים", שנישאו לפני 1.1.74, חזקת שיתוף אינה חלה אוטומטית על "המטען ההיסטורי" של בני הזוג, אם כי הנטייה היא להכיר בשיתוף ביתר קלות. ביחס לבני זוג שנישאו לאחר יום 1.1.74, הרי אלו כפופים לחוק יחסי ממון בין בני זוג, השומר על הפרדה של הנכסים במהלך הנישואים ועל חלוקה שיויונית (איזון משאבים) בסיום הנישואין, אם כי ככלל "מטען היסטורי" מוחרג מאיזון המשאבים. מכאן, בהתאם לדיני המשפחה בהעדרו של הסכם יחסי ממון, באירוע מיסויי במהלך הנישואין, יש הבדל בין בני זוג שנישאו לפני יום 1.1.74 או לאחריו.

זאת ועוד, התכלית שבבסיס דיני המשפחה שונה מזו של דיני המס. הרצון של עשיית צדק בעת סיום נישואים עם בן הזוג שנכס לא היה רשום על שמו, אינה רלבנטית למשל לשאלה אם יש מקום להחיל פטור ממס בזמן שהם נשואים ודירה רשומה ע"ש בן זוג אחד בלבד.

אחד משופטי הרוב עמד על כך, שאם בני הזוג אינם נשואים אלא רק "ידועים בציבור" מתעוררות שאלות סבוכות רבות. ומה דינם של בני זוג נשואים שלפני כן היו ידועים בציבור?

כך או כך, גם קודם לפס"ד הנ"ל, "מטען היסטורי" היווה "תמריץ" לחתימה על הסכם יחסי ממון כדין אך זאת מתוך כוונה עיקרית של צד, לשמר לעצמו "מטען היסטורי", שצבר לפני הנישואין.

פסה"ד החדש יוצר למעשה תמריץ מיסויי או תירוץ לשיכנוע לחתימה על הסכם יחסי ממון (תלוי בעיני המתבונן) גם למי שאין לו "מטען הסטורי", שאם ייחתם ואם יקויים, ישמר לו את הטבות המס כחסר דירה למרות קיום "מטען היסטורי" לבן הזוג האחר.

עם זאת יש לזכור, שגם בהתאם לדעת הרוב, אין די בקיומו של הסכם יחסי ממון כשלעצמו (ואף הסכמי הפרדה שנועדו רק לשם התחמקות מדיני מיסים), ויש צורך בקיומו בפועל (ויתכן שאולי לא רק ביחס למטען ההיסטורי !!!).

ע"א 3178/12 שלמי נ' מסמ"ק נתניה