שמאי מטעם ועדת ערר (יולי 2015)
האם מוסמכת ועדת ערר לפי חוק מיסוי מקרקעין למנות כמומחה מטעמה שמאי מקרקעין ולחייב הצדדים בשכרו.
בערר, שמנהל משרדנו בעניין חיוב במס שבח במכירת דירת מגורים פטורה עם זכויות בניה נוספות, הגיש העורר לתמיכה בטענותיו חוות דעת של שמאי מקרקעין בדבר שווי הדירה ללא זכויות הבניה. המשיב, מנהל מיסוי ממקרקעין, הגיש חוות דעת של שמאי מקרקעין מטעמו, אשר לטעמנו לוקה בפגמים רבים ובראשם, שאינה שמה כלל את הזכות במקרקעין נשוא הערר.
ועדת הערר לא בחנה את חוות הדעת, ובמהלך קדם המשפט הציעה לבעלי הדין להסכים על מינוי מומחה מטעמה. ב"כ המנהל מפרקליטות המחוז הודיעה שלא תוכל להסכים לכך, בשל ההשלכות הרוחביות של הסכמה דיונית כזו. ועדת הערר החליטה, שאף ללא הסכמת בעלי הדין היא מוסמכת למנות מומחה מטעמה, וקבעה שבשכרו יישאו הצדדים בחלקים שווים.
סדרי הדין בועדת הערר מתנהלים לפי תקנות מס שבח מקרקעין (סדרי הדין בפני ועדות ערר), תשכ"ה-1965. תקנות אלו קובעות שעל ערר יחולו הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, למעט רשימת תקנות שפורטו שם, וכי לענין זה, כל מקום שנאמר בהוראות סדר הדין - "תובע" - לרבות עורר; "נתבע" - לרבות מנהל; "תובענה" - לרבות ערר, "בית משפט"- לרבות ועדת ערר, הכל לפי הענין.
רשימת תקנות סדר הדין האזרחי, שהוחרגו, אינה כוללת את תקנות סדר הדין האזרחי העוסקות בקדם-משפט לרבות תקנה 143 העוסקת בסמכותו של שופט בקדם משפט או לצרכי קדם-משפט. תקנה 143(3) קובעת את סמכותו להחליט בנושאים שונים שפורטו בסעיף לרבות "מינוי מומחים".
אלא שתקנות מס שבח מקרקעין (סדרי דין) מחריגות מתחולה את תקנות 125-137 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנות אלו מהוות את פרק י"א, העוסק במומחים. כך מוחרגת תקנה 130, העוסקת במינוי מומחה מטעם ביהמ"ש (בהסכמת בעלי הדין או שלא בהסכמתם). כמו כן, מוחרגת תקנה 130א, המקנה לביהמ"ש את הסמכות להטיל את שכר המומחה והוצאותיו על בעלי הדין או חלק מהם ולקבוע את מידת ההשתתפות של כל אחד מהם.
מכאן, שעם כל הכבוד הראוי נראה שנפלה שגגה מלפני ועדת הערר.
אף אם הייתה ועדת הערר מוסמכת לכך, אנו בדעה שלא כל מקרה, שבו מגיש כל צד חוות דעת מטעמו, מצדיק מינוי מומחה מטעם ועדת הערר, ולא מצדיק קביעה שמידת ההשתתפות בשכרו תהיה בחלקים שווים. בתיק הנדון לקתה חוות הדעת של המנהל בפגמים רביםובראשם שהיא אינה שמה כלל את הזכות במקרקעין נשוא הערר. בנסיבות אלו, אין מדובר בחוות דעת נגדיות סותרות, ואפשר היה להכריע ביניהן אף ללא מינוי מומחה מטעם ועדת הערר. אף אם הוחלט על מינוי מומחה כזה, מן הראוי היה לקבוע שהמשיב, מנהל מיסוי מקרקעין, הוא שיישא בשלב זה בשכרו של המומחה מטעם ועדת הערר.